הברית האבסורדית
האבסורד הפוליטי הגדול ביותר שאנו מכירים הוא שיתוף הפעולה בין השמאל הרדיקלי לאסלאם הקיצוני. בעיני עצמם אותם רדיקלים הם הרי אולטרא ליברליים. מאמינים גדולים בחופש הביטוי, בזכויות נשים, בזכויות הומוסקסואלים ובסיוע למיעוטים. חלקם אף מגדירים עצמם כדמוקרטים מושבעים. לכאורה, שיתוף הפעולה שלהם עם גורמי אסלאם קיצוני - מה שמכונה הברית האדומה ירוקה - אינו מתקבל על הדעת.
הצד הערבי של הברית
בארצות ערב ובכלל ארצות האסלאם, מעמד האישה הוא בכי רע. מילת נשים היא עדיין נורמה שכיחה בארצות אלה. בסעודיה, למשל, נאנסת נלקחה לחקירה שבסיומה הואשמה גם היא במה שהתרחש. האישה הולקתה. אישה אחרת שבגדה בבעלה נידונה למוות. מטיפים מסבירים בערוצי שידור ציבוריים באיזה אופן יש להכות נשים וכיצד יש להסביר להן שזה לטובתן. המצב עגום.
מצב עגום עוד יותר הוא מצבם של ההומוסקסואלים. חיל הים המצרי פשט על אוניית שעשועים ששייטה לה מול חופי אלכסנדריה ועצרה את המסיבה שהתרחשה בה. הנימוק - הומוסקסואליות. כן, לפי החוק המצרי זו עבירה. אנשי האונייה הוכנסו לכלא. באיראן - היו סוקלים אותם על המעשה.
איראן היא גם מדינה בה מיעוטים מופלים באופן קבוע. לפי החוק באיראן, דמם של הבהאים מותר. מי שיהרוג בהאי יקבל עונש פחות בהרבה ממי שיהרוג מוסלמי. ועוד לא הזכרנו את הטבח בכורדים שבוצע בעיראק וסוריה, את הטבח בארמנים שביצעה טורקיה, את הרצח המאסיבי של פלסטינים במחנות הפליטים בירדן ואת רדיפת הנוצרים ברשות הפלסטינית.
חופש העיתונות, אפילו לא קיים במדינות אלו. אפילו בירדן, הליברלית יחסית לעולם הערבי, פגיעה בכבוד בית המלוכה תגרור אחריה שלוש שנות מאסר. נסו להשמיץ את אסד בסוריה או את שליט תימן ולא תרוו רוב נחת מהתוצאה.
לאור כל אלה, קשה להאמין שאותה ברית בין שמאל רדיקלי למדינות ערב ולאסלאם בכלל מתקיימת. הרי שמאלנים קיצוניים צריכים לחצות תהום תרבותית עמוקה מאוד הפעורה בין תפיסת העולם שלהם לבין תפיסת העולם של התרבות הפרימיטיבית שאיתה הם ששים לשתף פעולה.
הצד הרדיקלי
מי שמצליחים לגשר על אותה תהום, הם כמובן ארגוני הקרן החדשה לישראל, המשתפים פעולה עם לאומנים ערבים ואנשי אסלאם קיצוני בכל הזדמנות. אחד הארגונים הללו הוא "קואליציית נשים לשלום", ארגון-גג של קבוצות פמיניסטיות לכאורה, שכבר ביום הראשון של מבצע "עופרת יצוקה" התערב לטובת מדינת החמאס בעזה בהאשימו את צה"ל בפשעי מלחמה תוך שימוש בביטוים כמו "שחיטה".
לאחרונה, השתתפו ארגוני הקואליציה בהפגנות "נגד הכיבוש" במקומות כמו עיר דוד, שכונת שמעון הצדיק, בלעין , נעלין, אום סלמונה ועוד. במסגרת הפגנות אלה הוטרדו המפגינות מינית על ידי שותפיהן הפלסטינים למאבק. באחד המקרים, התרחש ניסיון לאונס. (דבר דומה קרה גם לפעילות הבינלאומיות של ארגון הטרור ism) כמו בפרשת יצחק לאור (המטרידן לכאורה מעיתון "הארץ") הושתקו מקרי האונס וההטרדה.
ההתנגשות
כשחלק מהבלוגרים הרדיקלים, לא יכלו לשאת עוד את הבושה הם פוצצו את פרשת ההטרדות המיניות וניסיון האונס. מה שגרם לזעם רב בביצת הבלוגיאדה השמאלנית-רדיקלית. הם כונו על ידי חבריהם -"משת"פים של הימין". כשנשאלו המשתיקים, בינהם רכזת "נשים לשלום", מדוע לא פנו למשטרה הם השיבו שעדיף לסגור דברים כאלה בתוך הקהילה ובוודאי שאינם סומכים על המשטרה. עוד נשמעה הטענה כי המאבק לשחרור הפלסטינים קודם למאבק לשחרור האישה ושחינוך הפלסטינים לכבוד האישה אינו תפקידם "של הלבנים".
בפעם הראשונה זכו חלק מהרדיקלים (ובעיקר הרדיקליות) לראות איך ערכיהם מתנגשים עם ערכי התרבות הערבית גם במישור האישי ועל בשרם. חלקם נזכרו בערכיה המקוריים של התנועה הפמינסטית ודרשו להפסיק את המאבק המשותף עד שיתישרו המתפרעים הערביים עם הערכים המערביים של כבוד האישה, אבל רובם פטרו את הפגיעות המיניות כתוצר לוואי בלתי נמנע של מלחמה משותפת למען החלש וה"נכבש" ובחרו להעדיף את הכבוד הערבי.
מה בכל זאת משותף לשני המחנות הרדיקלים? חוסר היכולת להסיק מסקנות מהחוויה האישית לחוויה הלאומית. הרי אם הם יצליחו במאבקם מדינת ישראל תקרוס לטובת יישות ערבית-אסלאמית. יישות בה לא יהנו מזכויות הפרט מהן הם נהנים היום.
המסקנות
התנועות הפמיניסטיות המאוגדות תחת הקרן החדשה לישראל אינן מטפלות באפליית נשים. במקום לטפל באפלייה ספציפית - הן מנסות להסביר את העולם כולו באמצעות מחשבה "פמיניסטית". מחשבה, שלפיה כל ממסד הוא גברי ולכן יש להלחם בו וכבר לא חשוב אם הוא מועיל או מזיק לנשים הספציפיות שחיות תחתיו.
הממסד הציוני הוא דוגמא מצוינת - בסה"כ המוסדות שלו הם דמוקרטים והאפלייה נגד נשים המתרחשת בו אינה רבה מהאפלייה נגד נשים בעולם. אם מדינת ישראל תקרוס - תעלה במקומה האלטרנטיבה שהיא שלטון ערבי או אסלאמי או שילוב של שניהם. תחת שלטון שכזה יהיו הן הערביות ובוודאי היהודיות מדוכאות הרבה יותר ממה שהן היום - ובכל זאת הארגונים הפמיניסטיים של "הקרן החדשה לישראל". לא בוחרים לתקן את הממסד הציוני מבפנים אלא לגרום לקריסתו. זה נובע מתוך קו מחשבה לפיו הפלסטינים הם הנכבשים ולפיכך הפמיניסטיות מייחסות להן את הצד "הנשי" של הסכסוך, הצד שיש לתמוך בו .
מרגע שסומנה המטרה סביב החץ , מרגע שפלסטינים הוגדרו בתאוריה כאישה המופלה של המזה"ת, חייבים לסייע להם להשיג את "הזכויות" המגיעות להם ולהתנגד ליהודים הגברים שנמצאים איתם בסכסוך - העובדות כבר לא משנות, לא משנה שהנשים יפגעו מהעניין , משנה רק ההצמדות לתאוריה בכל מחיר.
חשוב להבין, שארגוני הקרן החדשה לישראל ברובם, הם ארגונים אנטי ציוניים. גם אם הם מתחזים לארגונים פמיניסטיים, זכויות נשים לא באמת מעניינות אותם. הם בסך הכל מסלפים תיאוריות פמיניסטיות על מנת לקדם את מטרותיהם הנלוזות ובכך גורמים נזק לא רק לרעיון הציוני אלא גם לרעיון הפמינסטי. בכך,משמשים אותם ארגונים ראש חץ של תרבות ברברית שאם ניתן לה לנצח אותנו תביא אותנו לתקופה היסטורית אפלה שלידה ימי הביניים יראו כמו הרנסנס.
