כשקראתי בפעם הראשונה על הגרסה הנוכחית של
"חוק הנאמנות" אותו מתכוונת הממשלה להעביר בכנסת, אני מודה שלא הבנתי על מה כל המהומה. על פי החוק המוצע יחויב כל מתאזרח להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מתאזרחים, במדינת ישראל, הם בדרך כלל עולים חדשים או אנשים שמגיעים אליה בזכות נישואין עם בן זוג ישראלי ופרט לקבוצות שוליים אנטישמיות זעירות שהגיעו עם העלייה מרוסיה, הרי אין ממש חשש לנאמנותן של אף אחת מהקבוצות לרעיון המדינה היהודית. אזרוחם של פלסטינים במסגרת "איחוד משפחות" הרי ממילא נמנע לפי הוראת שעה של הכנסת. על כן, תמהתי על העלאת החוק ותהיתי את נאמנותו של מי הוא אמור לוודא. גם אם יש כמה מתאזרחים שאינם נאמנים למדינה היהודית - האם לא יוכלו לשקר בעת קבלת האזרחות?
דווקא ההתנגדות העזה שעורר החוק בקרב אנשי השמאל הרדיקלי ובראשם כמובן "הקרן החדשה לישראל" ובפרט - ההסברים שהם נתנו להתנגדותם, הבהירו לי עד כמה החוק הזה חשוב - דווקא מכיוון שהוא חוק הצהרתי וסמלי ולא כזה שישנה סדרי בראשית.
ראשון המתנגדים היה מנכ"ל הקרן, מר דניאל סוקאץ'.
בקול קורא שפרסם המנכ"ל לידידי הקרן החדשה בארצות הברית , הוא הפציר בהם להתנגד לחוק ואף קרא להם לשלוח מכתבי התנגדות לראש הממשלה על מנת להפעיל עליו לחץ . הטיעון שהוא העלה להתנגדותו לחוק מעניין מאוד. "
NO democracy requires a loyalty oath based on religious identity. NO multicultural society can survive by insisting that ethnic minorities pledge fealty, not to the state in which they live, but to the majority culture "
ובעברית : "אף דמוקרטיה לא זקוקה לשבועת נאמנות המבוססת על זהות דתית. אף חברה רב תרבותית לא תשרוד על ידי התעקשות שהמיעוטים האתנים שבתוכה ישבעו אמונים - לא למדינה שבה הם חיים אלא לתרבות הרוב"
מעניין, נכון? בחוק הנאמנות שאותו רוצה להעביר הממשלה אין שום אזכור לא לדת ולא לתרבות ובכל זאת סוקאץ' מכניס את האלמנטים האלה להצהרה שאותה הוא רוצה לגנות. מדוע? מהיכן לקח סוקאץ' את עניין הדת והתרבות?
ובכן, התשובה לכך נעוצה במילים "מדינה יהודית", הנמצאות בהצהרה המוצעת. סוקאץ' מכיר בדיוק שתי הגדות למושג "יהודית" - האחת דתית והשניה תרבותית. הדת היהודית כוללת את עיקרי האמונה וההלכה. את התרבות היהודית קצת יותר קשה להגדיר - אבל נאמר שהיא כוללת את כלל היצירה התרבותית היהודית. למרות שההצהרה היא הצהרת נאמנות למדינה, סוקאץ' לא בוחר להכניס למילה יהודית את התוכן המתבקש - שהרי היהודים הם לא רק קבוצה בעלת דת משותפת, היהודים הם לא רק קבוצה בעלת תרבות משותפת . היהודים הם ל-א-ו-ם. מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי ואת ההגדרה הפשוטה הזאת מבקש סוקאץ' למנוע. למנוע מהעם היהודי את זכותו הלאומית להגדרה עצמית.
וזאת בדיוק הסיבה שבגללה הצעת החוק הזאת כה חשובה. דווקא בגלל שהיא סמלית והצהרתית. הקרן החדשה לישראל כבר הבינה מזמן שמי ששולט בשיח הציבורי - יוכל לנווט את מדינת ישראל להיכן שיחפוץ, זאת הסיבה שבגללה היא משקיעה כל כך הרבה משאבים בארגונים כמו "עדאללה", "זוכרות" ואחרים המנסים לערער בנחישות ובהתמדה, באופן פיזי ובאופן מוסרי, את הבסיס שעליו נשענת מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
עצם העלאת נושא המדינה היהודית לדיון ובוודאי עיגון הלאום בחקיקה, שומט את הקרקע מתחת לטענות השמאל הרדיקלי לפיה בניגוד לפלסטינים, שלהם לשיטת אנשי הקרן זכות להגדרה עצמית, אין ליהודים דבר משותף זולת דת ותרבות ולכן אין להם זכות למדינת לאום, שהרי דת יהודית ואפילו תרבות יהודית אפשר לקיים גם בארצות הברית, מקום מושבו של המנכ"ל סוקאץ', לאום יהודי - ניתן לקיים רק בזכות הבעלות היהודית על ארץ ישראל.
החשש הגדול של הקרן הוא שחקיקת "הנאמנות" תהווה פתח לחקיקה נוספת שתדגיש את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל שבאה לידי ביטוי על ידי מדינת ישראל. הפחד של אנשי הקרן הוא שהציבור הישראלי יפנים שהוא לא רק קהילה יהודית כמו בברוקלין אלא לאום שיש לו את הזכות להגדרה עצמית. הפחד הזה, הוא התקווה הגדולה של רוב רובם של אזרחי ישראל.
